ישראלים וישראליות הכי שונאים? לצאת פראיירים! מתי הם נזכרים בזה?
כשהזמן עובר ופתאום הם קולטים שלא שרצו לעשות כל כך הרבה דברים בחיים, ופשוט לא עשו. תשאלו למה הם לא עשו? כי (אלף ואחת סיבות למה: השעה/המרחק/המיקום/ אם רק היה פה ורק היה שם) כי הם לא שמים ושמות את עצמן במקום שבכלל חושב על עצמם/ן. כי החיים חזקים מהם, העייפות המטלות המחשבות.
ואז מה קורה? מתבגרים ממש ונזכרים. נזכרים שפעם היה להם חלום לרקוד, להופיע , להראות את עצמן ועם הזמן *הכל* הפך ליותר חשוב מהן! ואלה בדיוק התחושות שעלו בי. הזכות ללמד נשים שכמעט (ממש כמעט) שכחו את עצמן, אבל אז הבינו שגם להן מגיע להיות שמחות מאושרות ובעיקר מוגשמות.
והן מגיעות ומתחילות מהצעד הראשון, בייבי סטפס שלפעמים מלווים בשמחה בחיוך ולפעמים בתסכול. ואז כעבור תקופה שהביטחון עולה, נכנסות לשיעור מתקדמות ומפציצות בוייב מטורף. #נשיות #מחייכות #מעלפות אנחנו גאים כאן!
ואם במקרה את קוראת את זה… ורקדת בעבר או שאין לך בכלל ניסיון, בואי ללמוד מהצעד הראשון איך להפוך לבטוחה בעצמך! ואל תצאי פראיירית שתוותר על החלומות שלה.